תיאוריית הכפיות: המדריך לניהול אנרגיה ומניעת ברנאאוט אוטיסטי (חלק א')

תיאוריית הכפיות נוצרה במקור על ידי כריסטין מיסרנדינו, אשר חיפשה להסביר את השוני ביכולות התפקוד של אנשים עם מגבלות או עם מחלות כרוניות לעומת אנשים רגילים (נוירוטיפיקלים).

חלק א' של המאמר עוסק בפן התיאורטי, לחלק ב' המעשי לחצו כאן.

מהי תיאוריית הכפיות ולמה אין לנו "אוטומט"?

התיאוריה עצמה פשוטה למדי: אם תיגשו אל מגירת הסכו"ם שבמטבח ותוציאו משם את כל הכפיות שנמצאות שם – הכפיות המדוברות הן המטפורה המייצגת של רמת האנרגיה הקיימת, בדומה לסוללה. יש ימים שמתחילים במגירה מלאה עם כל הכפיות הזמינות. ברם ישנם גם ימים שמתחילים במלאי חסר (כפיות בכיור למשל). מטפורה זו מדגימה את חוסר האחידות של האנרגיה בתחילת היום: כאשר השגרה שלנו מותאמת לצרכים שלנו, הכפיות נוטות להתחדש באופן יחסית אחיד כל יום. שנת לילה טובה מאפשרת התחלה של דף חדש ורענן ביום למחרת. אולם עבור אוטיסטים רבים (ושאר שונויות נוירולוגיות/אנשים עם מוגבלויות), החיים בעולם שמותאם לנוירוטיפיקלים מוביל לכך שגם השגרה האישית שלנו אינה מותאמת לצרכים שלנו. כאשר השגרה אינה מותאמת, האיזון מופר, ויכולתו של המוח להחזיר כפיות (אנרגיה) הופכת מוגבלת, כך שלא בהכרח כל יום מתחיל באנרגיה מלאה, גם אחרי לילה של שינה טובה.

מכאן התיאוריה ממשיכה לתיאור השלב השני: תהליך השימוש בכפיות. שלב זה מדגיש את השוני העיקרי בין אנשי השונות הנוירולוגית לבין הנוירוטיפיקלים. במאמר זה נסקור את תיאוריית הכפיות בדגש על החוויה האוטיסטית, אף על פי שהיא מתאימה גם להגדרות נוספות.

לנוירוטיפיקלים יש יכולת טובה יותר לפעולות "על אוטומט"; הם מנווטים ופועלים ללא השקעת אנרגיה מרובה כאשר הפעולה מוכרת ולא דורשת הפעלת שיקול דעת ממשי. עבור אוטיסטים, אין אוטומט "זול" שכזה – כל פעולה דורשת אנרגיה, גם אם מדובר בהכלת אתגר חושי או קוגניטיבי כלשהו. המוח האוטיסטי מתקשה במיוחד לסנן מידע מהסביבה. הוא קולט מידע רב, ובהתאם לכך הוא נדרש גם לעבד את כולו. דבר זה דורש זמן ואנרגיה – אותם הזמן והאנרגיה שמקבלים ביטוי בכפיות.

מטבע האנרגיה: איך נגמרות לנו הכפיות כבר בבוקר?

עבור כל פעולה שדורשת אנרגיה, אנחנו "מבזבזים" את אותן הכפיות מטפוריות מערמת הכפיות שלנו. נדגים את זה על שגרת בוקר: פעולת ההתעוררות שוות-ערך לכפית אחת, צחצוח שיניים – שתי כפיות, להתלבש –כפית אחת, להסתרק – כפית אחת, הכנת ארוחת בוקר – כפית אחת, נעילת נעליים – כפית אחת, יציאה מהבית – כפית אחת. אנו בתחילת היום בסך הכול וכבר נעשה שימוש בשמונה כפיות. אם נמשיך בקצב הזה, כל הכפיות שלקחנו מהמגירה תיגמרנה במהרה, וייתכן שהן לא תספקנה לסוף היום.

זהו עצם העניין בדיוק: עבור אוטיסטים, ישנן פעולות רבות לאורך היום אשר דורשות תפקוד ועשויות להיתפס כמובנות מאליהן עבור נוירוטיפיקלים, או לחלופין עבור אוטיסטים שהפנימו ערכים נוירוטיפיקלים. אך בפועל, הפעולות האלה גוזלות אנרגיה ומייצרות עומס על המוח האוטיסטי. אם לא נלמד לשים לב למדד הכפיות שלנו (מדד האנרגיה), אזי כאשר נגיע לאפס, לא נוכל להכיל עוד את הדרישות מסביבנו ולא נוכל לתפקד. נוסף לכך, אם ננסה בכל זאת להכיל דרישות נוספות, לרוב זה ייגמר בשחיקה (ברנאאוט) או בקריסה (מלטדאון).

אין זה נעים להודות בעובדה שרמת האנרגיה של אוטיסטים מוגבלת יותר מאשר זו של נוירוטיפיקלים, דבר שמוביל לכך שאנחנו מוגבלים במספר הדברים והתפקודים שאנו יכולים לבצע ביום. אך ניסיון להתנגד לכך יוביל בדרך כלל לשחיקה ולפגיעה נוספת בתפקוד.

השקעה חכמה: איך מחזירים כפיות למגירה?

כפי שציינו קודם לכן, לא כל בוקר מתחיל עם מספר הכפיות המרבי שלנו. בהינתן שפעולות מסוימות גוזלות לנו כפיות, ישנן גם פעולות מסוימות אשר מחזירות כפיות. את הפעולות שמחזירות כפיות אפשר לחלק לשתי קטגוריות:

1. הקטגוריה הראשונה היא פעולות המחזירות אנרגיה שאינן עולות בכפיות. בקטגוריה זו ישנן פעולות פשוטות לביצוע, כגון מנוחה, גלילה בטלפון, בהייה, הקשבה למוזיקה וצפייה בטלוויזיה.

2. הקטגוריה השנייה היא פעולות שמחזירות אנרגיה, אך גם עולות בכפיות. על אף הסתירה הראשונית שעולה מכך, פעולות רבות מעלות אצלנו אנרגיות טובות שמזמינות את המערכת "לייצר" יותר כפיות. תיאוריה זו מבוססת על תחום החקר "פסיכולוגיה חיובית", אשר מסביר כי המוח מתפקד ופעיל יותר כאשר הוא חווה גירויים "מעירים ומשמחים".

קטגוריה זו דומה להשקעות בשוק ההון: אנו משתמשים במספר כפיות קיים על מנת להגדיל אותו בטווח זמן עתידי. פעולות בקטגוריה זו יכולות להיות משחקי קופסה, משחקי מחשב, אומנות ומלאכה הדורשות ריכוז, טיול בטבע, פעילויות ספורט, בישול, וכן כל פעולה נוספת שדורשת מאמץ ראשוני מצידנו על מנת לבצע אותה, כאשר הפעולה מסיבה לנו תחושה חיובית.

מובן שעבור כל אדם, שייכות הפעולות לכל קטגוריה עשויה להשתנות. יש אוטיסטים שמשחקי מחשב עבורם לא דורשים בכלל מאמץ, וכך פעולה זו תהיה מסווגת בקטגוריה הראשונה, ואילו ישנם כאלה שמעקב אחרי סדרה דורש מאמץ, ולכן פעולה זו תיכלל דווקא בקטגוריה השנייה. לפיכך, עלי כל אדם פרטי למפות את הפעולות הללו עבור עצמכן.

מכיוון שהרבה מן הפעולות שמחזירות כפיות דורשות כפיות כדי להתחיל, כאשר אנו מוצאים את עצמנו במצב שאין לנו כפיות כלל, הקושי להתאוששות הוא גדול יותר. אוטיסטים רבים עשויים למצוא את עצמם בעיצומו של ברנאאוט, ללא יכולת לבצע אפילו פעולות משמחות כמו התעסקות בתחומי העניין המיוחדים שלהם. מצב זה מעמיק את התסכול ואת הדכדוך המתלווים לברנאאוט ומקשים על שיפור המצב.

בעקבות כך, עלינו לשים לב לניהול הכפיות שלנו לאורך כל היום, תוך תכנון מראש ולא רק בהסתכלות נקודתית, ולבנות את שגרת חיינו כך שהיא מכילה גם משקמי אנרגיה הנגישים עבורנו לביצוע.

אפקט כדור השלג: שחיקה וברנאאוט אוטיסטי

כאשר אנו נמצאים בתוך שחיקה אוטיסטית (ברנאאוט), מחיר הכפיות עבור כל פעולה עשוי לגדול, בדומה לתופעה של כדור שלג מתגלגל. אם במצב רגיל צחצוח שיניים עולה שתי כפיות, כשאדם נמצא במצב של שחיקה, פעולת צחצוח השיניים עשויה לעלות שלוש או ארבע כפיות. ככל שתחושת השחיקה תלך ותגבר, כך יעלה המחיר של הכפיות. זהו אפקט כדור השלג של ברנאאוט, ומשום כך חשוב מאוד להתייחס לברנאאוט אוטיסטי ולטפל בו בזמן, אחרת הפגיעה בתפקוד יכולה ללכת ולגדול.

להסיר את המשקפיים הנוירוטיפיקליים

אוטיסטים רבים, בין אם אובחנו מוקדם אבין אם מאוחר, מפנימים ערכים מסביבה נוירוטיפיקלית. אין די ידע והבנה על השונות האוטיסטית, ולכן ההתנהגות שלנו נמדדת לרוב דרך משקפיים של פרספקטיבה נוירוטיפיקלית. כלומר, גם האופן בו אנחנו מסתכלים על עצמנו ומפרשים את העולם סביבנו מושפע מזווית ההסתכלות הזו. בהקשר של תפקודים ניהוליים, למשל, אנו עשויים לצפות שכל אותן פעולות שבאות בקלות לנוירוטיפיקלים תבואנה בקלות גם לנו, ולכן אנו עשויים לדלג עליהן בחישובי האנרגיה שלנו. דבר זה יוביל אותנו בסופו של דבר לתהות, איך יכול להיות שהנוירוטיפיקלים ממשיכים לתפקד ואני לא מסוגל? האם זה משום שאני עצלן?

ברגע שלומדים להסתכל על החיים שלנו מתוך משקפיים אוטיסטיים ולהיעזר בתיאוריית הכפיות לחישוב מדד האנרגיה שלנו, גם ההתנהגויות שלנו והיכולות שלנו תיעשינה ברורות יותר וקלות יותר לניווט ותכנון.

למעבר לחלק ב' של המאמר לחצו כאן.